תמרי נ' קומפי וור בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר

עניינה של התביעה בטענת התובע מר צבי תמרי (להלן:" התובע") בהפרת זכויות יוצרים, שיש לו ביצירותיו שיצר בהתאם למוסכם בינו לבין הנתבעת 1 חברת קומפי וור בע"מ (להלן:"קומפי"), לפיתוח מתחמי קומפי, שהינם מתחמי בילוי והפעלה הכוללים את מוצרי קומפי (להלן: "מתחמי קומפי"). היצירות אותן יצר התובע כוללות יצירות דו ממדיות, הכוללות שרטוטים אדריכליים; תוכניות; אימג'ים; הדמיות וכד' (להלן: "היצירות הדו ממדיות") ויצירות תלת ממדיות, הכוללות מתחמי קומפי; מודלים ואבי טיפוס (להלן: "היצירות התלת ממדיות") (יחדיו יכונו להלן: "היצירות").

לאחר שנשמעו עדי הצדדים והוגשו סיכומים, התיק בשל להכרעה.

הציטוטים הכלולים בפסק הדין כוללים הדגשות. אלא אם נכתב במפורש אחרת, ההדגשות אינן במקור.

הצדדים ועיקרי המחלוקת

התובע הינו אדריכל במקצועו. קומפי היא חברה ישראלית שהוקמה בשנת 2003, ועוסקת בפיתוח ייצור ושיווק של מערכי לימוד אינטראקטיביים לגיל הרך. נתבע 2, מר שי שחל (להלן: "שחל") הינו מנכ"ל קומפי (קומפי ושחל יחדיו יכונו להלן: "הנתבעים").

לקראת סופה של שנת 2006, ביקשה קומפי להרחיב את פעילותה לתחום האטרקציות החינוכיות - בידוריות לילדים ולשם כך פנתה אל התובע לשכירת שרותיו, על מנת שיפעל להגשמת מטרה זו.

לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכמים שונים כי זכויות היוצרים ביצירות תישארנה קניינו, אך למרות זאת עשו הנתבעים שימוש ביצירות מבלי לציין כנדרש את היותו הבעלים של הזכויות ביצירה. לא זו בלבד, לטענת התובע, הנתבעים הגישו בקשה לרישום פטנט בארה"ב תוך שימוש ביצירות, מבלי לבקש, וממילא מבלי לקבל, את רשותו של התובע.

מנגד, הנתבעים טענו כי לתובע אין בעלות או זכויות יוצרים ביצירות. זאת, הן בגין העובדה שהיצירות נבנו והתבססו על רעיון וקונספט מובנה וידוע של קומפי; והן בשל כך שהפרויקטים שביצע התובע וההסכמים שחתם עמם לא מקנים לו זכויות כנ"ל.

המחלוקת העובדתית

מערכת ההסכמים

לקראת סוף שנת 2006, פנתה קומפי לתובע לשם שכירת שרותיו בכדי שיפעל למען הרחבת פעילותה של קומפי לתחום האטרקציות החינוכיות - בידוריות לילדים. בחודש דצמבר 2006 התקיימה פגישה בהשתתפות התובע, שחל ומר דני סיגל, שגויס לשורותיה של קומפי בכדי להוביל מיזם חדש של החברה לפיתוח מוצר שיאפשר לקומפי למכור את מוצריה בהיקפים גדולים יותר (להלן: "סיגל"). לטענת התובע בפגישה הוצג בפניו רעיון ראשוני של קומפי, שטרם קרם עור וגידים להקמת מתחם בילוי והפעלה לילדים, המושתת בין היתר על מוצרי חברת קומפי.

לטענת הנתבעים, הקונספט של מתחמי קומפי כולל את הקונספט הגראפי שגובש ע"י קומפי ועובדיה לפני הפגישה עם התובע, הקונספט מתבסס על סימלה המסחרי של קומפי C3 (להלן: "סימן המסחר"). לטענתה, בפגישה הוצג לתובע חזונה של קומפי לעניין מתחמי קומפי כפי שנתגבש על ידיה ורק יושם ע"י התובע. התובע אינו חולק על כך שהוצג לו רעיון כללי על ידי הנתבעים, אך טען כי הוא היה זה שנתן ביטוי ממשי לרעיונות הכליים שהוצגו לו.

בהתאם לסיכומי הדברים בפגישה שלח התובע שלושה מסמכים, המפרטים את חזונו האדריכלי-אומנתי לתכנון ועיצוב המתחם, מטרת התכנון, אופי ההתקשרות, שלבי הביצוע והתמורה המתבקשת. כותרתו של המסמך הראשון הייתה "מתחם חווית קומפי", כותרתו של המסמך השני היתה "הצעה לתכנון ועיצוב 'קומפי-קומפאונד' (comfy compound)", וכותרתו של המסמך השלישי, בו פוּרט הקונספט העיצובי שהוּצע ע"י התובע למתחתמי קומפי היתה"Comfy 3C Space-Initial Concept" (יחדיו יכונו להלן: "הצעת ההתקשרות") (נספחים 6-4 לכתב התביעה).

הנתבעים הדגישו כי הצעת ההתקשרות כללה את פירוט שילובו והטמעתו של סימן המסחר של קומפי, מה שמלמד כי בפועל התובע התבסס על סימן המסחר ועל תכנונה של קומפי.

בעקבות הצעת ההתקשרות ולאחר משא ומתן, נכרת בין הצדדים ביום 26.1.2007 הסכם המסדיר את ההסכמות בנוגע לשלב א' של מלאכת התכנון כהגדרתה במסמך ההתקשרות השני שצורף להסכם כנספח (נספח 5 לכתב התביעה) (להלן: "הסכם קומפי הראשון") (נספח 7 לכתב התביעה). עיקרי ההסכם היו כדלהלן:

התובע יבצע עבודות תכנון של מתחם אטרקציות לילדים ומשפחותיהם.

עבור שירותי התכנון ישלמו הנתבעים לתובע סך של 3,000 דולר; ובעבור מכירה ראשונה של הרעיון ישלמו הנתבעים סך של 1,200 דולר נוספים .

הצדדים הסכימו כי התמורה אינה כוללת הדמיות ממוחשבות, פרזנטציות (למעט הראשונה), מודלים ומוק - אפ (הדמיה של המוצר) שיחושבו בנפרד לפי דרישה.